פסק-דין בתיק ע"פ 4390-09-12

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חגית מאק קלמנוביץ) מיום 12.6.2012 בת"פ 35852-06-10.

1.  המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין תשל"ז-1977, בכך שבתאריך 13.8.2009, בשער שכם, החזיק בסכין שלא כדין. בית המשפט קמא גזר על המערער מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות.

בפסק דינו ציין בית המשפט כי הכלל בעבירה של החזקת סכין הוא הרשעה ועונש נוסף, אלא במקרים חריגים, וכי העובדה שהרשעה עלולה לגרום נזק לנאשם, כמו גם האפשרות שהרשעה תגרום לנאשם נזק בבקשה לאיחוד משפחות, אינן יכולות להביא לשינוי במדיניות זו.

הערעור הוא על ההרשעה ועל חומרת העונש. 

2.  לפני בית המשפט עמד תסקיר שירות המבחן, לפיו המערער בן 24, תושב ארעי, עובד כעוזר חשמלאי אצל קבלן בניין. שירות המבחן התרשם מאדם צעיר בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה, וציין כי בבסיס ביצוע העבירה הנדונה על ידי הנאשם נמצאת נטייה מסויימת לטשטוש משמעות מעשיו, אך כיום הוא מבין טוב יותר את הבעייתיות בהתנהלותו. המלצת שירות המבחן הייתה להימנע מהרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 140 שעות. 

3.  ב"כ המערער טוען כי טעה בית המשפט בכך שהרשיע את המערער. בטיעוניו התייחס להודאתו של הנאשם, להיעדר עבר פלילי ולהמלצת שירות המבחן. לדבריו, הרשעה עלולה לגרום לפגיעה בתהליך איחוד משפחות שבו נתון הנאשם.

4.  דין הערעור להדחות.

הכלל הוא כי נאשם שנקבעה אשמתו יורשע, אלא בנסיבות חריגות, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראו ע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מדינת ישראל).

העבירה שבענייננו, החזקת סכין, הינה עבירה חמורה, אשר לא אחת גוררת אחריה מעשי אלימות, לעיתים עד כדי פגיעה בחיי אדם.

לעניין חומרת העבירה התייחס בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) ברע"פ 512/10, אריאל שאלתיאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם קבע בית המשפט:

"אין צורך להכביר במילים באשר לחומרה שהמחוקק ובתי המשפט מייחסים לעבירה של החזקת סכין. עצם החזקתה של סכין, היא שהופכת אותה לזמינה, ומדיניות הפסיקה להחמרה בגין עבירות אלה אינה מאפשרת ויתור על הרשעה".

כך נקבע בפסקי דין נוספים - ראו למשל עפ"ג (י-ם) 28660-03-10, מדינת ישראל נ' אימן גבשה (פורסם בנבו):

"עבירת החזקת הסכין חייבת להיבחן על רקע האלימות הפושע בחברה. לא אחת אנו שומעים, ואף דנים, בעניינם של צעירים המחזיקים בחיקם סכין כדבר שבשגרה, לעיתים אף ללא מטרה ספציפית. אין להכביר מילים בדבר החומרה הנובעת מכך, שכן הימצאות סכין בידי אדם עלולה להפוך כל סכסוך לאירוע בעל השלכות חמורות... אף המחוקק היה ער לחומרה היתרה שבעבירה זו, שעה שתיקן את החוק הנדון והעמיד את העונש המרבי בגינו על 5 שנים (חלף שנה אחת)".

בענייננו, לאור מהות העבירה וחומרתה, ועל אף האפשרות כי הרשעה תפגע בתהליך איחוד משפחות של הנאשם, אין הדבר מצדיק לסיים את ההליך ללא הרשעה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ה בכסלו התשע"ג, 19 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים.